מה ההבדל בין הקונגרס הסנאט ובית הנבחרים האמריקאי?

מה ההבדל בין הקונגרס הסנאט ובית הנבחרים האמריקאי?
5 (100%) 1 הצבעות

הקונגרס של ארה”ב

הקונגרס של ארצות הברית הוא הרשות המחוקקת הפדרלית של ארצות הברית. הקונגרס מורכב משני בתים הסנאט ובית הנבחרים, ומעניק לו את הסמכות הבלעדית לחקיקה פדרלית.  חברי בית הנבחרים נבחרים באופן ישיר. חברי הסנאט נבחרו ﬠד 1913 ﬠ”י בית הנבחרים של מדינות הברית, ומאז באופן ישיר.

שני בתי הקונגרס יושבים בבניין הקפיטול האמריקני בבירת ארצות הברית, וושינגטון. מסגרת מילוי תפקידם נהנים חברי הקונגרס מחסינות.

תפקיד הקונגרס

  • דיון בהאשמות של מﬠילה בתפקיד (סנאט בלבד).
  • הסמכות להצﬠת מיסים באה מבית הנבחרים, אך הסנאט ראשי לתקן או להתנגד להצﬠה.
  • לקונגרס הסמכות להטיל ולגבות מיסים.
  • הלוואת כספים למדינות אחרות.
  • קביﬠת נהלים ותקנות לסחר בין מדינות הברית.
  • קביﬠת נהלי התאזרחות.
  • קביﬠת תקנים למידות ומשקלים.
  • הקמת משרדי דואר ודרכי דואר.
  • תקנים לפטנטים והגנה ﬠל זכויות יוצרים.
  • הכרזת מלחמה.
  • כינון צבא וצי.

מהו בית הנבחרים?

בית הנבחרים של ארצות הברית הוא אחד משני בתי הקונגרס של ארצות הברית.
הכוח העיקרי של בית הנבחרים הוא בהעברת חקיקה פדרלית המשפיעה על המדינה כולה, למרות זאת, כל הצעות החוק של בית הנבחרים חייבות לעבור גם על ידי הסנאט והסכמה נוספת, לפי חוק, על ידי נשיא ארה”ב.
כל מדינה בארה”ב מיוצגת בבית באופן יחסי לאוכלוסייתה, אך היא זכאית לנציג אחד לפחות. המדינה המאוכלסת ביותר, קליפורניה, מונה כיום 53 נציגים.
במדינות מסוימות, המפלגות הרפובליקניות והדמוקרטיות בוחרות את מועמדיהן עבור כל מחוז באביב או בתחילת הקיץ, כאשר לעתים קרובות הנבחרים מתמנים פה אחד כדי לשקף או אמון במכהן או בשל יכולת מיקוח טובה בדיונים המקדימים.
הבית משתמש בוועדות ובועדות המשנה שלו למטרות שונות, כולל בחינת הצעות חוק ופיקוח על הרשות המבצעת. באופן פורמלי, הבית כולו ממנה רשמית את חברי הוועדה, אבל הבחירה של החברים מתבצעת למעשה על ידי המפלגות.
החוקה מאפשרץ לבית הנבחרים להדיח פקידים פדרליים בשל בגידה, שוחד, או פשעים חמורים ועוונות אחרים  ומעצימה את הסנאט להפעיל את  ההדחה.
ההדחה: פעולת הדחה של פקיד ציבור, שנבחר או מונה, בפני בית דין על חקירת העובדות.

הרכב וסמכויות של בית הנבחרים

הרכב וסמכויות של בית הנבחרים נקבעים בסעיף 1 של החוקה של ארצות הברית. הכוח העיקרי של הבית הוא לחוקק חקיקה פדרלית המשפיעה על כל המדינה למרות שהצעות החוק שלה חייב להיות גם מאושרות על ידי הסנאט ומוסכמות על ידי נשיא ארצות הברית  (אלא אם כן הנשיא מסרב לאשר ואז עומד לבית הנבחרים והסנאט הזכות לחוקק מחדש  את החקיקה עם רוב של שני שלישים בכל בית). לבית יש כמה סמכויות בלעדיות: הכוח ליזום מיסוי, להדיח פקידים, ולבחור את הנשיא במקרה שאין רוב בבחירות הכלליות.

כל מדינה בארה”ב מיוצגת בבית הנבחרים באופן יחסי לאוכלוסייתה, אך היא זכאית לנציג אחד לפחות. המדינה המאוכלסת ביותר, קליפורניה, מונה כיום 53 נציגים. החוק קובע את המספר הכולל של נציגי ההצבעה – 435 נבחרים. המספר מתעדכן אחת לעשר שנים. כל נציג מכהן לתקופת כהונה של שנתיים. יושב-ראש בית-הנבחרים של ארצות-הברית, העומד בראש הבית, נבחר על-ידי כל הנבחרים, ולפיכך הוא באופן מסורתי או מנהיג הרוב הדמוקרטי או ראש הוועידה הרפובליקנית של בית-הנבחרים, למי מבין שתי המפלגות החברות בקונגרס יש רוב בבית.

חלוקת הנבחרים בבית הנבחרים

אוכלוסיית הנציגים האמריקאים מוקצה לכל אחת מ -50 המדינות ולוושינגטון DC, המדורגות לפי אוכלוסייה. DC (מדורגת 50) לא מקבל מושבים בבית. תחת סעיף I, סעיף 2 של החוקה, מדגם האוכלוסייה, נקבע על ידי מפקד שנערך כל עשר שנים, וכך גם חלוקת המושבים בבית הנבחרים בין המדינות. אולם כל מדינה זכאית לנציג אחד לפחות.

כישורים מנדטורים לנציגים בבית הנבחרים

סימן I בסעיף 2 של החוקה קובע שלושה כישורים לנציגים. על כל נציג: (1) להיות לפחות בן עשרים וחמש; (2) היה אזרח של ארה”ב בשבע השנים האחרונות; ו (3) להיות (בעת הבחירות) תושב המדינה שהם מייצגים. החברים אינם נדרשים לגור במחוז שהם מייצגים, אך הם עושים זאת באופן מסורתי. הגיל וכשירות האזרחות לנציגים הם פחותים מאלו של סנטורים. הדרישות החוקתיות של סימן I בסעיף 2 לבחירה לקונגרס הוא הדרישות המקסימליות שניתן להטיל על מועמד. לפיכך, סימן I בסעיף 5, המתיר לכל בית להיות השופט של הכישורים של חבריו לא מאפשר לבית לקבוע כישורים נוספים. כמו כן, המדינה השולחת לא יכלה לקבוע כישורים נוספים.

דמוגרפיה של בית הנבחרים

הקונגרס משתנה כל הזמן, כל הזמן ב”זרימה”. בתקופה האחרונה, החלק הדרומי והמערבי של ארה”ס  זכו במושבים נוספים בבית לפי השינויים הדמוגרפיים שנרשמו על ידי המפקד וכוללים יותר מיעוטים ונשים למרות ששתי הקבוצות הללו הן עדיין בייצוג נמוך.  אמנם מאזן הכוחות בין חלקי הממשלה השונים ממשיך להשתנות, אך המבנה הפנימי של הקונגרס חשוב להבנה יחד עם יחסי הגומלין שלה עם מוסדות מתווכים כמו מפלגות פוליטיות, ארגונים אזרחיים, קבוצות אינטרסים וגופי תקשורת ההמונים.

הבחירות לבית הנבחרים

הבחירות לנציגים מתקיימות בכל שנה זוגית, יום הבחירות הוא ביום שלישי הראשון לאחר יום שני הראשון בחודש נובמבר. הנבחרים חייבים להיבחר ממחוזות יחידים על ידי הצבעת רוב.

ברוב המדינות, מועמדים המפלגה העיקריים עבור כל מחוז נבחרים בפריימריז בתוך המפלגה, שנערכים בדרך כלל באביב עד סוף הקיץ. בחלק מהמדינות, המפלגות הרפובליקניות והדמוקרטיות בוחרות את מועמדיהן עבור כל מחוז כאשר לעתים קרובות הם משתמשים בבבחירות פה אחד כדי לשקף אמון במועמד או כתוצאה של מיקוח בדיונים פרטיים קודמים.

הנציגים משרתים שנתיים, ואילו נציבי המדינות הממונים (כמו למשל של פורטו-ריקו מכהן ארבע שנים).

החוקה מתירה לבית-הנבחרים לגרש חבר בהצבעה של שני שלישים. בהיסטוריה של ארצות הברית, רק חמישה חברים גורשו מהבית.

הסנאט של ארצות הברית

הסנאט הוא הבית השני של הקונגרס והוא משמש כבית העליון של הקונגרס של ארצות הברית –

הסנאט הוא חלק מהפרלמנט (הקונגרס – הרשות המחוקקת) של ארצות הברית – אשר מורכב מהסנאט ומבית הנבחרים (הבית התחתון).

בסנאט מכהנים שני סנטורים מכל מדינה אשר ניתן להם הכוחות הבלעדיים לאשר ולחוקק בחוקים והוא ממוקם באגף הצפוני של בניין הקפיטול בוושינגטון הבירה. מקור שמו הוא בסנאט הרומי.

ההרכב והסמכויות של הסנאט נקבעו בסעיף הראשון של החוקה של ארה”ב. שני סנטורים, ללא קשר לאוכלוסייה, מייצגים כל מדינה בארה”ב. הסנאטורים משרתים תקופה של שש שנים בסנאט.
לסנאט יש את הכוח להסכים לאמנות כתנאי לאישורם ולהסכים ולאשר את מינויים של מזכיר הממשלה, שופטים פדרליים, פקידי ממשל פדרליים, קציני צבא, פקידים רגולטוריים, שגרירים וסוכנים פדרליים אחרים.
החוקה קובעת כי לא ייווצר תיקון חוקתי שימנע מצב של זכות בחירה שווה בסנאט ללא הסכמת המדינה.
הסנטורים משרתים תקופה של שש שנים כל אחד; ישנו כלל של רענון שאומר שכשליש מהמושבים עומדים לבחירות מדי שנתיים.
הליך הסנאט תלוי לא רק על הכללים, אלא גם על מגוון של מנהגים ומסורות. הסנאט בדרך כלל מוותר על כל החוקים הנוקשים שלו בהסכמה פה אחד. מנהיגי מפלגות בדרך כלל מנהלים משא ומתן על הסכמה פה אחד מראש.

קוויo ייחודיים לסנאט:

  • דיון בהאשמות של מﬠילה בתפקיד.
  • סמכות לאשר מינוי פקידים בכירים בממשל הפדראלי ושופטים לבין המשפט הﬠליון.
  • אישור חוזים ואמנות, הדורשים אישור של 2/3.

מושגי יסוד בהבנה של הדיונים בסנאט

  • מושג ה Cloture – סיום דיון בהצבעה בסנאט האמריקאי – בחלק מהמוסדות המחוקקים ניתן לערוך דיון בלתי מוגבל (פיליבסטר) בהצעות, הנהלים ובכללים. כאן מגיע מושג הCloture  ולדוגמה, בסנאט של ארצות הברית, רוב של שלוש חמישיות דרוש כדי לבצע  cloture ולסיים את הדיון.
  • דו – כיווני: קיום של שני חדרי חקיקה נפרדים או בתים נפרדים.

רקע כללי על הסנאט

הסנאט של ארצות הברית הוא הבית העליון של המחוקק הדו-כיווני של ארצות הברית, ויחד עם בית הנבחרים של ארצות הברית הוא הקונגרס האמריקאי. ההרכב והסמכויות של הסנאט נקבעו בסעיף הראשון של החוקה של ארה”ב. שני סנטורים, ללא קשר לאוכלוסייה, מייצגים כל מדינה בארה”ב. הסנאטורים משרתים תקופה של שש שנים. החדר של הסנאט של ארצות הברית ממוקם באגף הצפוני של הקפיטול, בוושינגטון, הבירה הלאומית.

לסנאט יש כמה סמכויות בלעדיות שאינן ניתנות לבית. אלה כוללים את הסמכות להסכים לאמנות כתנאי לאישורם. הסנאט רשאי גם להסכים או לאשר מינוי מזכירות הממשלה, שופטים פדרליים, פקידי ממשל אחרים, קציני צבא, פקידים רגולטוריים, שגרירים, וקצינים פדרליים אחרים במדים. הסנאט הוא גם אחראי על ניסיון פדרלי פקידי impeached על ידי בית.

החוקה קובעת כי לא ייווצר תיקון חוקתי שימנע מצב של זכות בחירה שווה בסנאט ללא הסכמת המדינה. מחוז קולומביה וכל שאר השטחים (כולל שטחים, פרוטקטורטים וכו ‘) אינם זכאים לייצוג בבית הקונגרס. מחוז קולומביה בוחר שני סנאטורים צל, אבל הם פקידים של ממשלת העיר D.C ולא חברי הסנאט של ארה”ב. בארצות הברית היו 50 מדינות מאז 1959, כך הסנאט יש 100 סנטורים מאז 1959.

כישורים לחברי סנאט

סימן I, סעיף 3 של החוקה קובע שלושה תנאי סף למינוי של סנטורים: 1) הם חייבים להיות לפחות בני 30 2) הם היו אזרחי ארצות הברית לפחות תשע השנים האחרונות 3) הם חייבים להיות תושבי המדינות שהם מבקשים לייצג בעת בחירתם. הגיל והסמכות האזרחית לסנטורים מחמירים יותר מאלו של הנציגים כיוון שהטענה היא שנבחרי סנאט דורשים “מידה רבה יותר של ידע ויציבות של ואופי חזק יותר. ”

התיקון הארבע-עשרה לחוקת ארצות-הברית פוסל מכהונה בסנאט כל קצינים פדרליים או מדינתיים שנשבעו בשבועה הנדרשת כדי לתמוך בחוקה, אך לאחר מכן עסקו במרד או סייעו לאויבי ארצות-הברית. הוראה זו, שנכנסה לתוקף זמן קצר לאחר תום מלחמת האזרחים, נועדה למנוע מאלה שעמדו לצד הקונפדרציה.

תקופת השירות בסנאט ובחירות

הסנטורים משרתים תנאים של שש שנים כל אחד. ישנו תנאי חפיפה  כך שכשליש מהמושבים עומדים לבחירות מדי שנתיים. זה הושג על ידי חלוקת הסנאטורים של הקונגרס הראשון לשלושה (נקראו כיתות), שבו תנאי ששליש יעזבו לאחר שנתיים,  שליש לאחר ארבע, והשליש האחרון לאחר שש שנים . הסדר זה התקיים גם בעקבות הוספת מדינות חדשות לארה”ב. נקבע במסגרת תנאי החפיפה ששני מושבים ממדינה נתונה אינם מתמודדים באותן בחירות כלליות.

 

הוסיפו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *