הרנסנס והבארוק הן שתי תקופות נפרדות בתולדות האמנות שנפרשו מסוף המאה ה-14 ועד סוף המאה ה-18. שניהם משקפים אקלים תרבותי, חברתי ופוליטי שונים, ומאופיינים בסגנונות ובנושאים אמנותיים מובהקים.
הרנסנס, שהחל באיטליה במאה ה-14, היה תקופה של התחדשות תרבותית, אמנותית ואינטלקטואלית באירופה. היא סימנה יציאה משמעותית מתקופת ימי הביניים, ולעתים קרובות נתפסת כתחילתו של העידן המודרני. בתקופת הרנסנס, אמנים וחוקרים היו מעוניינים לגלות מחדש את התרבות, הידע והערכים של יוון העתיקה ורומא, שנחשבו בעיניהם לפסגת ההישג האנושי. הרנסנס מאופיין גם בהתעניינות מחודשת בהומניזם, אשר שם דגש חזק על הצורה האנושית והחוויה האנושית.
אמני הרנסנס שאפו לתאר את העולם כפי שהוא נראה בטבע, והם שמו דגש חזק על צורת האדם. אמנות הרנסנס מאופיינת בתחושת איזון, הרמוניה ופרופורציה. אמנות הרנסנס הציגה לעתים קרובות דמויות בתנוחות אידיאליות, בעלות מאפיינים רכים וריאליסטיים, והוצגה בקומפוזיציה מאוזנת, כפי שניתן לראות ביצירותיהם של אמנים גדולים כמו ליאונרדו דה וינצ'י, רפאל ומיכלאנג'לו. הם גם שילבו פרספקטיבה לינארית בעבודותיהם מה שהוסיף לריאליזם שלהם. אמנות הרנסנס התאפיינה גם בטכניקה חדשה בשם "ספומאטו", שהשתמשה בווריאציות עדינות של אור וצל כדי ליצור אשליה של עומק וריאליזם. טכניקה זו שימשה להשפעה רבה ביצירותיו של ליאונרדו דה וינצ'י, כמו המונה ליזה, שבה המיזוג הרך והעדין של צבעים וגוונים יוצר תחושת עומק וריאליזם שאין כמותו לאף אמן אחר מהתקופה.
לעומת זאת, אמנות הבארוק, שצמחה בסוף המאה ה-16, התאפיינה בסגנון דרמטי ואמוציונלי יותר. תקופת הבארוק התאפיינה בתחושה מוגברת של דרמה, רגש ותנועה, כמו גם דגש רב יותר על צורות מקושטות וגרנדיוזיות. אמנים מתקופת הבארוק ביקשו ליצור סצנות עוצמתיות ודרמטיות שיגררו תגובה רגשית חזקה מהצופה. הם השתמשו לעתים קרובות בקומפוזיציות נועזות ודינמיות, והשתמשו במגוון רחב של טכניקות, כגון chiaroscuro (השימוש באור וצל ליצירת תחושת עומק ודרמה), כדי להשיג את האפקט הזה.
בתקופת הבארוק, הכנסייה הקתולית מילאה תפקיד חשוב בחסות האמנויות. הכנסייה הזמינה יצירות אמנות רבות, כגון יצירות מזבח, ציורי קיר ופסלים, לקישוט כנסיות, קפלות וארמונות. יצירות אלו נועדו לעורר התמסרות וליצור תחושת יראה אצל הצופה. סגנון ההוד והקישוט באמנות ובאדריכלות הבארוק, כמו גם השימוש בעיקולים דינמיים, אור ואפקטי צל דרמטיים, נועדו להעביר את העוצמה וההוד של הכנסייה. ציירים כמו קאראווג'יו וברניני היו דמויות מפתח של תקופת הבארוק.
בנוסף להבדלים בסגנון, הנושאים של אמנות הרנסנס והבארוק גם הם שונים באופן משמעותי. אמנות הרנסנס התמקדה בעיקר בנושאים דתיים, מיתולוגיים ואלגוריים, בעוד שאמנות הבארוק התמקדה יותר בחילונים, לרבות בחיי היומיום.
לסיכום, תקופות הרנסנס והבארוק הן תנועות מובחנות ונפרדות בתולדות האמנות, כל אחת עם המאפיינים, הסגנון והנושאים שלה. הרנסנס התאפיין בעניין מחודש באמנות ובתרבות הקלאסית, כמו גם בהתמקדות בנטורליזם ובריאליזם. אמנות הרנסנס מאופיינת בתחושת איזון והרמוניה