כשמדובר באנרגיה ניידת, לסוללות יש תפקיד חיוני. לשתי הסוללות הנפוצות ביותר, אלקליין וליתיום, יש מאפיינים משמעותיים שהופכים אותן למתאימים יותר ליישומים ספציפיים.
סוללת אלקליין
סוללות אלקליין הן סוג של סוללה ראשונית שבה אנרגיה מופקת מתגובת מתכת אבץ עם מנגן דו חמצני. זנים אחרים, כגון אלו העשויים מניקל וקדמיום, ניתנים לטעינה, אם כי אינם אמינים. סוללות אלקליין מהוות 80% מכלל הסוללות המיוצרות בארצות הברית, כאשר מעל 10 מיליארד יחידות בודדות מיוצרות ברחבי העולם.
רוב המכשירים האלקטרוניים הניידים עושים שימוש בסוללות ליתיום.
סוללות ליתיום
סוללות ליתיום מתייחסות לקבוצה של כימיות ליתיום-מתכת שעשויות להשתמש בכל שילוב של קתודות ואלקטרוליטים, אך משתמשות רק בליתיום מתכתי בתור האנודה. Li2TiO3 ו-LiFePO4 הם דוגמאות מצוינות לסוללות ליתיום. יעילות הטעינה שלהם היא כ-90%, בעוד שעמידות המחזור שלהם (100 אחוז עומק של מחזורי פריקה) היא כ-10000 עד 90% קיבולת וכ-12000 עד 80% קיבולת, בהתאמה. הסוללה דורשת בדרך כלל בין 0.15 ל-0.3 ק"ג ליתיום לקוט"ש.
סוללות ליתיום לעןמת אלקליין
ההבדל העיקרי בין שתי הסוללות הוא בכימיה המגדירה שלהן. סוללות ליתיום גם אינן שוקלות כמו סוללות אלקליין. הם גם נוטים להחזיק מעמד זמן רב יותר מכיוון שניתן לטעון אותם ולעשות בהם שימוש חוזר. ללא קשר לתדירות השימוש בהן, לסוללות אלקליין יש בדרך כלל חיי מדף של שנתיים עד שלוש. מכיוון שיוני ליתיום יכולים לנוע הלוך ושוב בין האלקטרודות, הסוללות אינן מאבדות מתח גם כשהן נתונות לעומסים כבדים. יש להם גם יותר כוח, מתח וזרם פריקה. עם זאת, הם יקרים משמעותית ויש סיכוי גבוה יותר לקצר וליצור שריפה. יתר על כן, סוללות ליתיום הרבה יותר מאתגרות למיחזור.