מה ההבדל בין מאגמה ללבה? ההבחנה בין מגמה לבה היא על בסיס מיקום. כשגיאולוגים מתייחסים למגמה, הם מדברים על סלע מותך שנמצא עדיין לכוד מתחת לאדמה. אם הסלע המותך הזה מגיע אל פני השטח וממשיך לזרום כמו נוזל, זה נקרא לבה. מגמות משתנות בהרכב הכימי שלהן, מה שמעניק להן – ולהרי הגעש המכילים אותן – תכונות שונות.
מגמה מורכבת מסלע מותך ומאוחסנת בקרום כדור הארץ.
לבה היא מגמה שפרצה מבטן האדמה אל פני השטח של כדור הארץ דרך פתח של הר געש.
המילה לבה באה מהמילה האיטלקית ״מפולת שלגים״ אשר מבוססת על המילה הלטינית "Labes" (החלקה למטה).
הטמפרטורה של מגמה היא בין 600 מעלות צלזיוס ל 1600 מעלות צלזיוס.
מגמות מאפיות כמו אלה בהוואי נוטות להיווצר כאשר הקרום הכבד יותר שיוצר את קרקעית האוקיינוס נמס. הם מכילים בין 47 ל -63 אחוז סיליקה, המינרל המרכיב זכוכית וקוורץ. ככל שמגיעים לסלעים מותכים, מגמות מאפיות הן נזילות למדי, עם צמיגות הנעה בין מולסה לחמאת בוטנים. הם גם המגוון החם ביותר של מאגמה, המגיעים לטמפרטורות שבין 1800 ל -2,200 מעלות פרנהייט.
לעומת זאת, מגמות סיליקניות נוטות להיווצר כאשר קרום היבשת הקל יותר נמס. המאגמות האלה הן יותר מ -63 אחוזי סיליקה, מה שהופך אותן לצמיגות יותר: במגמות הסיליקיות הכי מצחיקות זורמות כמו שומן חזיר או כרוב – כלומר לא טוב בכלל. הם גם קריריות יותר ממגמות אחרות.