מה ההבדל בין מצוות ביהדות ובאיסלם? ‎✡️ ☪️

המצווהבאסלאםביהדות
העדותהמוסלמי מעיד על אמונתו באומרו את המשפט – “אין אלוהים מבלעדי אללה ומוחמד הוא שליחו.” 
משפט זה נאמר במהלך התפילה, בטקס ההתאסלמות ובכל הזדמנות.  
ביהדות אנו קוראים “שמע ישראל ” או ” ה’ אלוהינו ה’ האחד .            
הצום הצום הראשון של המוסלמים נקבע לאחר הָהִג’רַה – הגירתו של הנביא מֻחמד מן העיר מָכַּה לעיר אָלְמַדִינַה, שאחריה ציווה הנביא על נאמניו לצום במשך יום אחד. היום הזה נקרא עָאשורַאא’, משום שהוא חל ביום העשירי בחודש מחרם – החודש הראשון בשנה המוסלמית. צום זה הקביל לצום יום הכיפורים אצל היהודים, שחיו בעיר אָלְמַדִינַה. אחר-כך הפך צום העָאשוראא’ לצום רשות.חמישה ימי צום פזורים לאורך השנה היהודית: מקורו של הראשון שבהם – יום הכיפורים – בתורה; מקורם של ארבעת ימי הצום הנוספים בהלכות שקבעו חכמים לאחר חורבן בית ראשון.                       
הצדקהכל מוסלמי נדרש לתרום מכספו בהתאם למצבו הכלכלי.
כספי הצדקה מחולקים למוסלמים עניים, לאלמנות וליתומים.
כמו כן הכספים נתרמים לצרכי האסלאם כמו: בניית מסגדים.                       
לתרום זו המצווה הכי גדולה אנו תורמים לבתי כנסת אלמנות , יתומים ופדיון שבויים .    
התפילהתפילה חייבים בני שני המינים. המאמינים חייבים להתפלל חמש תפילות יומיות קצרות; לצד דברי התפילה משלבים המתפללים בתפילותיהם גם תנועות גוף. לתנועות הגוף חשיבות מרכזית, שכן הן מבטאות את כניעותו של האדם בפני האל. התנועות הן התכופפות, השתחוות ונגיעת המצח באדמה.  היהדות מחייבת את הגבר להתפלל שלוש תפילות יומיות – תפילת שחרית, האורכת כ-40 דקות; תפילת מנחה, האורכת כ-10 דקות ותפילת ערבית, שאורכה כ- 20 דקות. תפילת שחרית נאמרת בשעות הבוקר, תפילת מִנְחה- בשעות שאחרי הצהרים ותפילת ערְבית יכולה להיאמר מצאת הכוכבים ועד עלות השחר. את מצוות התפילה רצוי לקיים בציבור, שמספר האנשים בו מגיע לפחות למניין. בזמן התפילה מפנים המתפללים את פניהם לירושלים.         
העלייה לרגלמצוות החָגְ’- החובה לעלות לרגל למָכַּה לפחות פעם אחת במשך החיים – היא מצוות היסוד החמישית, והיא חלה על כל מוסלמי ומוסלמית בריאים בגוף ובנפש: “97…האנשים מחויבים בפני אלוהים לעלות לרגל אל הבית (כלומר, לכעבה)- כל היכול לצאת לדרך…””מצוות העלייה לרגל אל בית המקדש מתוארת בתורה כך: “שָׁלֹשׁ רְגָלִים, תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה. טו אֶת-חַג הַמַּצּוֹת, תִּשְׁמֹר–שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי-בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם; וְלֹא-יֵרָאוּ פָנַי, רֵיקָם. טז וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ, אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה; וְחַג הָאָסִיף בְּצֵאת הַשָּׁנָה, בְּאָסְפְּךָ אֶת-מַעֲשֶׂיךָ מִן-הַשָּׂדֶה. יז שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, בַּשָּׁנָה–יֵרָאֶה, כָּל-זְכוּרְךָ, אֶל-פְּנֵי, הָאָדֹן ה’”                  

הוסיפו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *